פסק-דין בתיק עת"א 8411-04-12

המשיב 1 (להלן: "המשיב") מרצה תקופת מאסר רביעית למשך 11 חודשים בגין הרשעתו בת"פ 10176-08-11 (בית משפט השלום בכפר סבא) בעבירות של החזקת אקדח וירי באזור מגורים, כאשר ירה באקדח אל עבר הקרקע כשהבחין באחיינו כשהוא עומד בחצר ביתו, וזאת על רקע סכסוך מקרקעין בין שניהם ורצונו של המשיב לבנות באתר הסכסוך.

ביום 1.4.12 החליטה המשיבה 2 (להלן: "הוועדה") לשחרר את העותר על תנאי בתנאים המפורטים בסעיף 5 להחלטתה, לרבות מעצר בית לילי, עבודה במוסך וקיום התוכנית השיקומית של מרכז

אל אמל שהוצגה בפני הוועדה ובפנינו, כאשר המשיב הצהיר שיתגורר ברמת גן בדירה שכורה.

החלטה זו היא נושא העתירה שבפנינו.

העותר טוען בכתב העתירה ובטיעוני בא כוחו בפנינו, כי טעתה הוועדה כאשר העדיפה את התוכנית הפרטית של מרכז אל אמל על פני חוות דעת וועדת אלמ"ב שהייתה בפניה, ואשר הוצגה גם בפנינו, לפיה מסוכנותו של העותר גבוהה, במיוחד לאור האמור בחלק החסוי של דוח וועדת אלמ"ב שהוצג בפניה וגם בפנינו.

כמו כן, טוען העותר כי שגתה הוועדה כאשר קבעה שהעבירות נושא מאסרו של המשיב אינן חמורות, שכן שימוש בנשק חם כלפי המתלונן מצביע על חומרת העבירות ולא על נסיבות מקלות.

לטענת העותר, הוועדה שגתה גם בכך שלא התייחסה למלוא עברו של המשיב בעבירות רבות כפי שעולה מגיליון ההרשעות הקודמות שצורף לעתירה.

ב"כ המשיב תומך בהחלטת הוועדה וטוען כי צדקה כאשר לא התייחסה בחומרה למעשיו של המשיב נושא מאסרו, שכן הוא לא ירה לעברו של המתלונן ממש אלא רק למקום קרוב למקום שבו עמד המתלונן.

ב"כ המשיב טוען כי צדקה הוועדה כאשר העדיפה את התוכנית הטיפולית של מרכז אל אמל, שכן מדובר בתוכנית שתוקפה למשך חצי שנה בעוד שתקופת הרישיון של העותר היא לתקופה של חודשיים ואם ישתחרר לאחר מאסרו המלא, הוא יעשה כן ללא כל תוכנית שיקומית.

עיון בהחלטת הוועדה נושא העתירה מעלה כי היא לא התעלמה אמנם מהרשעותיו הקודמות של העותר ומשחרוריו הקודמים ממאסר, כאשר משניים מהם שוחרר על תנאי, אך לקחה בחשבון את התנהגותו התקינה בין כתלי בית הסוהר, את העובדה שעבר קורס שליטה בכעסים בהצלחה, דבר שמעיד על רצונו להשתקם, וכן  את מגוריו מחוץ לעיר טירה, מקום הסכסוך עם המתלונן.

הוועדה לא התעלמה  מחוות דעת וועדת אלמ"ב שהייתה בפניה, לרבות החלק החסוי, אך קבעה כי: "מדובר בתוכנית טובה שיכולה לאיין את מסוכנותו של האסיר וכן עלינו לקחת בחשבון גם את שני הקורסים שעבר האסיר בבית הסוהר הקשורים בטיפול בכעסים".

בסיפא החלטתה קבעה הוועדה כי :

"מוטב במקרה זה כי האסיר ישוחרר לפי התוכנית השיקומית הנ"ל ויהיה בפיקוח מעבר לתקופת התנאי, מאשר יישאר במאסר וישוחרר ללא כל פיקוח כאשר יש בכוונתו לנתק את כל קשריו עם המתלונן ולהעתיק מגוריו לרמת גן, שם שכר דירה".
עיון בחוות דעת וועדת אלמ"ב מעלה כי גם היא לא התעלמה מההליך הטיפולי שעבר המשיב בין כתלי בין הסוהר, אך קבעה כי מדובר באסיר בעל דפוסי התנהגות אלימים שרואה באלימות דרך לגיטימית לפיתרון קונפליקטים. הוועדה הייתה מוכנה לקבל את טענת המשיב בדבר חלקו של המתלונן בסכסוך ביניהם, אך הגיעה למסקנה, ובצדק, כי הסיטואציה בין המשפחות עלולה להביא לעימותים אלימים בעתיד. קביעה זו מבוססת לא רק על מעשיו של המשיב נושא מאסרו, שאין להקל בהם ראש, גם אם עונש המאסר שלו נידון אינו לתקופה ממושכת יחסית, אלא גם על עברו הפלילי של המשיב כפי שעולה מגיליון ההרשעות הקודמות ומכך שחזר לסורו למרות ששוחרר על תנאי משני מאסרים קודמים.

עיון בחלק החסוי של דוח וועדת אלמ"ב מחזק את הסיכון שיש בשחרורו של המשיב על תנאי למתלונן והעובדה שהוצג בפנינו הסכם "הודנה", שאינו הסכם סולחה, מחזקת את האמור בחלק החסוי.

איננו מתעלמים מהתוכנית הטיפולית של מרכז "אל אמל", אך אין בתוכנית זו כדי לאיין את מסוכנותו של המשיב, גם אם ישהה מחוץ לתחומי העיר טירה ושגתה הוועדה כאשר לא נהגה לפי ההלכה הפסוקה הקובעת כי בדרך כלל יש להעדיף את עמדת וועדת אלמ"ב, שהיא הגורם המקצועי שאמור לחוות דעתו כאשר מדובר בשחרור על תנאי של אסיר אלמ"ב כמו המשיב, על פני תוכנית טיפולית.

אין בעובדה שנותרה למשיב תקופת מאסר קצרה יחסית עד לשחרורו המלא כדי לגרום לשחרורו על תנאי, גם אם התוכנית הטיפולית משתרעת מעבר לתקופת הרישיון ויש לקוות כי המשיב יתרם מאותה תוכנית לאחר שחרורו המלא.

לאור כל האמור לעיל, ומבלי שאנו מתעלמים מההלכה הפסוקה לפיה ערכאה שיפוטית לא תתערב בהחלטת הוועדה אלא אם חרגה מסמכותה או פעלה בחוסר סבירות או איזנה לא נכון בין השיקולים הרלוונטיים, הרי מוצדקת העתירה שכן הוועדה לא איזנה כראוי בין הנימוקים המופיעים בחוות דעת וועדת אלמ"ב לבין הנימוקים האחרים שזקפה לזכותו של המשיב, שאף אנו איננו מתעלמים מהם.

אנו מקבלים את העתירה ומבטלים את החלטת הוועדה מיום 1.4.12, שהורתה על שחרורו של המשיב על תנאי.